בימים שבהם המציאות בחוץ מרגישה כמו קקופוניה בלתי נגמרת, ולמילים יש נטייה לאבד משמעות ולהפוך לרעש לבן, מצאתי את עצמי בעיר הגודש ירושלים מחפש משהו אחר. הגעתי למפגש ההיכרות של "קולאב" בהנחיית תום זילברברג במרכז הטורים. המטרה המוצהרת: סדנת יצירה בקול. המטרה האישית: למצוא, אולי, איזה רגע של שקט בתוך הרעש, דווקא דרך עשייה קולית.
אני מודה, הגעתי סקפטי. המונחים "מרחב התנסות" או "ללא שיפוטיות" נוטים לעורר אצלי לפעמים רתיעה אינסטינקטיבית, אבל מה שקרה בחדר היה רחוק מקלישאות של מעגלי שירה. תום יצרה מרחב של מה שאני בוחר לקרוא לו "השתטות מבוקרת".
מה בעצם עשינו שם?
העבודה התמקדה בפירוק והרכבה של תקשורת קבוצתית. נדרש סוג של פיצול קשב שמזכיר במידה מסויימת את היומיום העמוס ומלא הגירויים. עם זאת, משהו בסיטואצייה יצר תשתית לשוטטות משותפת ואפילו איפשר לנו ללכת לאיבוד יחדיו.
בתרגיל אחד נדרשנו לסנכרן תנועת הליכה משותפת, לשמור על מפעם אחיד, להקשיב לאחרים, ולאלתר מלודיות במעגל. זה נשמע פשוט, אבל זה דורש להגיע למצב של "זן" מוזיקלי. הרגע שבו המוח מפסיק לחשב חישובים והגוף פשוט מגיב.
מרגעים של מבוכה מול טקסטים שכתבנו (אני לא שחקן, והניסיון להביע רגש דרך טקסט הרגיש לי בהתחלה מלאכותי), ועד לרגעים של התחלה של שחרור. תום הבהירה ש"זה לא חייב להיות הגיוני". כשמשחררים את הצורך בנרטיב ברור, נשארת מוזיקליות גולמית. האינטונציות של הדיבור הפכו למלודיות, והקבוצה, אוסף מקרי של אנשים זרים, הפכה למקהלה מאולתרת ולעיתים אף מסונכרנת באופן לא צפוי.
מה לקחתי איתי?
- שיעור בענווה: הסדנה הזו דורשת להקשיב באמת. לא כדי לענות, אלא כדי להדהד. בתוך אלתור קבוצתי, כל כניסה לא מדויקת שלך יכולה לערער את הגרוב של כולם. זה תרגיל מאלף בדינמיקה אנושית.
- הגוף כמתווך: הגישה של תום לא מתעסקת בתיאוריה יבשה. היא עובדת דרך דימויים. ההבנה שדימוי נכון חזק יותר מכל הסבר טכני היא אולי התובנה המרכזית שלי מהערב.
ומה הלאה?
יצאתי מהמפגש עם תחושת "עוד". היו דברים שחסרו לי – קיוויתי להתנסות ב-Vocal Painting, וחיפשתי את הקצה הפיזי שלי, את המקום שבו אני נדחף מעבר לאזור הנוחות המוכר. בדיוק בגלל זה ארשם לסדנה המלאה שתפתח בדצמבר. אני מניח שבשמונה מפגשים יהיה זמן לצלול לעומקים שהמפגש הראשוני רק גירד את קצותיהם.
אם אתם מחפשים דרך לצאת מהלופ המחשבתי, לתרגל הקשבה (לעצמכם ולאחרים) וליצור משהו חי וחד-פעמי מהגוף והקול שלכם – אני ממליץ בחום לבוא ולהתקלאב.
התמונות הנהדרות צולמו על ידי ילנה קווטני
