מכתב פתוח לאנשי תקשורת המזוהים עם מחנה השמאל הישראלי (לא יודע מה ״מחנה שמאל״ אומר בימינו בכלל, אבל בואו ננסה…)
בשנים האחרונות אנו עדים לטישטוש הגבולות בין פוליטיקה לבידור. הדבר ניכר ביתר שאת בתקשורת, אשר שיתפה פעולה באופן כמעט מלא עם תהליך זה. דמויות שוליים התחילו לקבל זמן מסך לא פרופוציוני לגודל האוכלוסייה אותה הם מייצגים. האליטות הפוליטיות בירושליים והאסטרטגים שלהן ניצלו את התנהלותם הבלתי אחראית של גופי התקשורת המרכזיים על מנת להחדיר (באופן ספק דמוקרטי יש לציין) מגוון דמויות פופוליסטיות לבית הנבחרים ובהמשך גם למשרדי הממשלה.
מה שמוביל אותי לסדרת שאלות לידידי בכלי התקשורת המרכזיים:
למה אתם מסקרים פעילי טרור ואת תומכיהם מהציונות הדתית?
מדוע אתם נותנים זמן מסך כה משמעותי לקבוצה שהיא חלק מצומצם ולא מייצג מתוך מגזר שגם הוא לכל היותר חמישה אחוזים מכלל האוכלוסייה בארץ?
הכוונה כמובן לא לבמה שלרוב דווקא לא ניתנת בתקשורת המייסנטרים למעשי הפוגרום והפיגועים הלאומניים של האוכלוסייה היהודית. אלא לפתחון הפה הניתן לאותם פורעים ותומכיהם, לוחמי גרילה בעיני עצמם המנהלים מליציות חמושות שלא בפיקוח אף גוף ביטחוני רשמי במדינת ישראל. השתגעתם?
כמה המלצות אופרטיביות
לא צריך לדווח כל ערב מה השר לביטחון לאומי מופרז הפליץ לתוך הטוויטר שלו לפני שינה. מעתה דווחו לציבור – יש לצפות לתחושת חרדה תמידית בידיעה שאף גוף מדיני לא שומר עליכם.
לא צריך לדווח על כל אמירה מפוקפקת של השר לבזיזת האוצר, הוא בקושי יודע לדבר עברית. וכפי שראינו במו עיניינו, הדבר הזה גם בלתי ניתן לתרגום. אז מעתה דווחו – יש לצפות לחוסר יציבות בשווקים כברירת מחדל.
אז על מה כן לדווח?
דווחו על חוסר הצדק הכלכלי בשנה האחרונה ועל מאבקם של איגודי העובדים. בחינוך, בענף הבנייה, בפריפרייה, בתחום התחבורה הציבורית או בכל תחום אחר שיש בו עניין לציבור.
דווחו על על המחדלים הביטחוניים המתמשכים.
אולי כתבת תחקיר על פריצות לבסיסים? (שהיא למעשה תופעה די שכיחה)
אולי תחקיר רציני על ההשפעה של גידול מספר כלי הנשק במרחב הציבורי על מניין הנפגעים מפיגועים? מרגיש לי שהתוצאות יוכיחו שמדיניות השר כשלה, אבל בואו נראה, אשמח לגלות שאני טועה.
דווחו בענייני חוץ – לרוב צופי מהדורות החדשות המרכזיות יש חוסר ידע טוטאלי בנוגע לעמדות חוץ-ישראליות על המלחמה במקרה הטוב או הבנה מעוותת של עמדותיהן של מדינות וגופים בין לאומיים במקרה הרע.
לסיכום, בנוף תקשורתי בו מהדורות החדשות הן לא יותר מתיאטרון פוליטי, מצופה מכם – אנשי השמאל בתקשורת – לגלם את תפקידכם באופן יותר משכנע. אל תסתפקו בהבעת עמדותיכם, שלמען האמת, לא באמת מעניינות אף אחד. יש בידיכם הכח לעצב את סדר היום התקשורתי. כל עוד הימין שולט בסדר היום, השמאל נותר לא יותר מפאנץ׳ ליין בסופה של הבדיחה הלא מצחיקה המכונה התקשורת הישראלית.
